האם אתם מכירים את הקיבוץ המרווח, הצבעוני והפסטורלי, אשר שוכן בין נהרות כוזבים וכבישים סתורים, אשר הצליח לקבץ בתוכו את מאמיניו הגדולים ביותר?

בקיבוץ הזה לכולם יש אופניים. מחוץ למוסדות היישוב חונים שורות שורות של זוגות אופניים, מהמתוחכמים ביותר שהגיעו מחוץ לארץ ועד המשופצים המגניבים, שמראים ותק רכיבתי מסעיר. יחידת העילית של הרוכבים הם אותם באי היישוב ששדרגו עצמם לקטנוע ממונע. אלה מתמזגים כמו נחילי זבובים בין דרכי הקיבוץ ודוהרים בין מכשולי המסלעות .עד ראייה סיפר לי פעם כי הדוהרים המצטיינים אף חוצים את הקיבוץ כולו בדקות ספורות בלבד!

כמו בכל קיבוץ, הצעירים מוצאים עצמם מתגוררים בשכונה הדרומית. שם, מקובצים כולם יחד, הם מנהלים חיי קהילה קטנים ב"שכונת הצעירים". אכפת להם פחות אם המזגנים עובדים או אם הצנרת מתפקדת וקירות מתקלפים זה במודה, העיקר שכל החבר'ה נפגשים בפינות הזולה של השכונה בשעות הדמדומים.

כשבני הקיבוץ מתבגרים אט אט, הם מטפסים במעלה השכונות ועוברים למרכז היישוב או לשכונות הצפוניות עד שמתמקמים פעמים רבות בהרחבות בשולי הקיבוץ. לא פעם הם אף מוצאים עצמם עוברים לפרוייקטי הרחבה מחוץ לשערי היישוב כי בקיבוץ כבר צפוף, הדירות ישנות ונעשה בלתי סביר לחיות שם...

חיי החברה בקיבוץ תוססים כמו בכל קהילה סגורה. יש ערבי תרבות לתושבים, אמנים באים להנעים לילות גשומים ואפילו בסופי השבוע הקיבוץ פותח שעריו לחברים לא מהיישוב אשר גרים בסביבה. ככה מוצא עצמו הקיבוץ מלא בתושביו ובילדי החוץ שנוהרים אליו מהמושבות הסמוכות ומעיירות הפיתוח. לא פעם אותם אורחים מתאהבים במקום ומבקשים להיקלט כתושבים מן המניין.

ונכון, כיאה לקהילות סגורות, גם כאן מוצאים עצמם תושבי המקום מתמזגים אחד בשני ויוצרים ערוגות ערוגות של הסדרים מיניים תוך-קהילתיים. בני הקהילה שוכבים אחד עם השניה, אם בהיחבא ואם בגלוי, ולא פעם בשעות הערביים על כוס קפה, מגלות חברות הקבוצה שהן חולקות את אותו הצעיר המבוקש במיטתן שלהן.

כן, פסטורלי, סגור, נהנתן, חופשי ומהפנט הוא הקיבוץ הזה אשר שוכן לו בין נהרות כוזבים וכבישים סתורים. חברי הקבוצה, מאמיניו ההדוקים ביותר, לא יכולים לדמיין לעצמם מציאות אחרת. וכך גם אני.

ברוכים הבאים לקיבוץ ת"א,

דואר נע: פול גז

מיקוד: כנראה שאין......