תיאטרון תמונע

העבודות בתערוכה עוסקות באשליות, במישטור של המקוריות, קפיטליסטיות. דרך שורה שאלות על כלכלות דימויים והאופן שבו אלו מעצבות את הנראה ובלתי נראה במרחב המקומי, מזמינות העבודות להתבונן מחדש על ההפרטה של הקולקטיביות, הסביבה, והמיסחור/הקומדפיקציה של האינדוידואליות. אוצרת: מעין אמיר.

בלשון ציורית ואינטונציה מאיר אריאלית רהוטה מגישים עידן טולדנו וה"דלתות" עיבודים אינטימיים ומפתיעים בפרשנות אישית למיטב הקלאסיקות של מאיר - שירי אהבה, מחאה, אהבת המולדת ועוד. ההרכב המוסיקלי עשיר ומגוון מאד. עידן טולדנו - שירה, גיטרה, עוד, אריאל קסיס - קאנון, יותם הלוי - בס, שחף אאודה - כלי נשיפה, אורי נווה - כלי הקשה.
צילום: רוני הרמן

פואמה דרמטית. הפקה חדשה של אנסמבל תמונע. קובץ חלומות שתועדו ע"י אנונימוס במחברת מרופטת, ושאותם מחליט שחקן מבוגר להעלות בהופעת יחיד בטקס בו יקבל מבית הספר למשחק בו למד, פרס על מפעל חיים. המחזה מתרחש ימים ספורים לפני הטקס, כשפועל במה מתערב בחזרות וחושף את עברו של השחקן ואת מניעיו האפלים להתמודד עם חלומותיו של האנונימוס. מאת ובבימוי: יוסי יזרעאלי. שחקנים: יוסי יזרעאלי, דודו ניב. צילום: גדי דגון

ההצגה שתוציא אותך מהדיכאון. אורי אברהמי, שחקן תיאטרון הבימה ("כל החיים לפניו", "השחף") סוף סוף מדבר, שר את שיריו ומלווה עצמו ביוקליילי שבנה במו ידיו. סיפורו של מיזנתרופ ההופך לפילנתרופ. דיוקנו העצמי של שחקן, המשתף את הקהל במה שעובר עליו בזמן אמת על הבמה. דרך הפחדים שלו, העמדות הפנים, חלומות ותקוות... הוא סוחף אותנו לתוך עולמו הפנימי בהומור, ציניות וגם כאב שמשותפים לכל אחד מאיתנו.

בדרך לאלבום בכורה מורן אהרוני יוצאת כוכב נולד מס 4, בדרך לאלבום בכורה אותו כתבה והלחינה לצד שירים של עמיר ומרים בניון אותו הפיקו ליאור שושן ואודי תורג'מן. בימים אלו הוציאה מורן את הסינגל הראשון. ליאור שושן - תופים והפקה מוסיקלית, אודי תורג'מן - קלידים והפקת מוסיקלית, גולן זוסקוביץ' – בס, מורן אהרוני - שירה וגיטרות, נועה איילי - צ'לו. 

טקסטים מקוריים מאת אייל וייזר ("ותו לא") ובבימויו של אלון כהן ("במקל בסרגל") שאוספים למפגש מנוכר ארבע דמויות במסע אחרי זהות. קאוצ'רית פולנייה שמגלה שהיא גם קרקל, בלוגרית שחושפת אישיות סדיסטית, טאלנט שמאמין שמשחקים בחור יהפכו אותו למולטי, בחור שמתאהב בשכנתו ניצולת השואה ובחורה שחולמת על אמבטיית חמאה. אייל וייזר על המחזה: "דור ה-X הוא אותו דור שאחרי מלחמת העולם השנייה ניסה להדחיק ולהתנתק מההיסטוריה, שהאמין שהוא יכול להפוך לנעלם. אחריו הגיע דור ה-Y, נעלם חדש, אבל כזה שלא צריך לחיות בהכחשה. לנעלם אמיתי כמו דור ה-Y, אין אידיאלים, אין זהות, אבל יש בלבול וניסיון אינסופי למצוא משמעות אמיתית, אינטימיות. אחרי דור ה-Z ייגמר האלף בית". דור ה-y נפרד ומתפנה לחיים הטובים. מאת: אייל וייזר. בימוי: אלון כהן. משתתפים: יובל אברמוביץ'/ טל קלאי, אפרת ארנון, איציק גולן ,נתלי פינשטין.

פואמה דרמטית. הפקה חדשה של אנסמבל תמונע. קובץ חלומות שתועדו ע"י אנונימוס במחברת מרופטת, ושאותם מחליט שחקן מבוגר להעלות בהופעת יחיד בטקס בו יקבל מבית הספר למשחק בו למד, פרס על מפעל חיים. המחזה מתרחש ימים ספורים לפני הטקס, כשפועל במה מתערב בחזרות וחושף את עברו של השחקן ואת מניעיו האפלים להתמודד עם חלומותיו של האנונימוס. מאת ובבימוי: יוסי יזרעאלי. שחקנים: יוסי יזרעאלי, דודו ניב. צילום: גדי דגון

להקת ''בלונדשרי'' (בלונד- שרי''): ''שר ניב, פגשה לראשונה את שלישיית ''בלונדשרי'' בחלומה- הרפתקאות פרועות מתרחשות בחשכה....''.
''בלונדשרי'' - להקת רוק אלטרנטיבי פרוע בהופעת בכורה! שר ניב - גיטרה אקוסטית ושירה, דני עבר - הדני: קלידים וקולות, אלון מורגן - קונטרה בס, נועם גריידי - תופים.

קומדיה נושכת. קבוצת גברים מתאספת כדי להרים מחזמר על המצב. בשירים, ריקודים ומכות, מפורק הגבר הישראלי לחתיכות. זה היה כואב אם זה לא היה מצחיק. מחזה: עידו בורנשטיין. במאי: שלמה פלסנר. שחקנים: בני אלדר, לביא זיטנר, עדי ח'ליפה, חי מאור, מחמוד מורה. צילום: הדס מוצרי

מה בין עובדי CCIO - חברת הייטק מובילה ו"מצליחה", המייצרת שבבים אלקטרוניים (צ'יפס) לשיפור יכולת למידה, לבין חבורת שחקנים "מוגבלים"? אלה מכאן, ואלה משם נפגשים כדמויות בסיפור קטן רווי הומור החושף אמיתות משעשעות ולעתים כאובות, המעלות שאלות לגבי יחסינו לחריג. המחזה וסופו המפתיע מציעים מבט שונה על טיבה של הצלחה, ומטילים ספק בתפיסה המקובלת של הנורמלי בחברה.
מאת : גיא בירן
בימוי: רועי הרץ רוסו
משחק: אברהם נגר, בלה הובר, בנצי ראובן, דורון אשל, לימור סאלוז, נדרה שנטאזי, ניר שמש.

צילום: אבי מספין.

חלילן ותיק המופיע בהופעות אקוסטיות בכל הארץ, יוצר הדיסק "מרחק הזמן" בעיבודו של טל בביצקי, מלחין, כותב, שר ומנגן את כל שירי הדיסק, שירים מקוריים ישראלים בסיגנונם בנוסף לקטעים נוספים אינסטרומנטאליים שינוגנו במופע בסיגנון אתני, ג'אז.
קובי רואה - יוצר הדיסק, שירה וחליל, טל בביצקי - מעבד, מנהל מוזיקאלי וקלידן, אלכס פולק - גיטרה חשמלית, שלמה עוז - גיטרה קלאסית, איב גלולה - גיטרה בס, אבי אגבבה - הקשה ותופים.

דרמה סוריאליסטית.  על הבמה נפרשת דקה אחת בחייו של לואיס קרול, מחבר "עליסה בארץ הפלאות". קרול, אדם חריג ומופנם המתפרנס כמרצה באוניברסיטת אוקספורד, נקרע בין השגרה לבין המרחבים, אליהם נושא אותו דמיונו. הוא מסתגר ושוקע במחשבות, כאשר הפחד מן הבלתי-נודע שבתוכו מוביל לדו-קרב מפתיע.
יצירה ובימוי: דינה בליך

כתיבה: טל זגרבה ודינה בליך

כוריאוגרפיה: ליסה אוברמן

אנימציה: עינת גביש, יורי צ'יז'יקוב

וידיאו: אלפרדו רובינסקי
צילום: ילנה קוטליארקר

דברים בעלמא בהופעה חגיגית מארחים את יהושוע לימוני וכמה אומנים נוספים שיתגלו רק במופע. המופע יכלול שירים מהאלבום בכורה - "בין ת"א לבני ברק" ושירים מהאלבום הבא שיצא בעזרת ה' בקרוב. חרות שוורץ - חליליות, בן טייטל - גיטרות, עטרה סידי - פסנתר, אורי תם - תופים וכלי הקשה, ליהי אשל - בס, נתנאל זלבסקי - כינור, עציון מאיר - שירה וגיטרה.

רותם אור - מופע השקה לאלבום. שילוב עדין, מסקרן ועתידני של פולק ומוסיקה אלקטרונית. אורח מיוחד: עמית ארז.
רותם אור - שירה, גיטרה, מחשב וקלידים, רן יעקובוביץ - תופים וכלי הקשה, דן קרפמן - בס וקולות, דן בר יעקב - גיטרה, קלידים, מחשב וקולות.
צילום: אלה אוזן

פסטיבל א-ז'אנר מספר 10 - (ראה שם) - 13 עבודות פרפורמנס חדשות. פסטיבל א-ז'אנר השנה מבקש להתייחס לשני מושגים: 'התכתבות' ו'הקשר'.
עם מי אנחנו והיצירה משוחחים ובאיזו שפה, עם מי ועם מה אנחנו מתכתבים מן העבר, ההווה והעתיד. כיצד אנו ממקמים את עצמינו ביחס למציאות, לעשייה, לשיח, לתיאוריה, ולביקורת הסובבים אותנו. (ראה שם)
א. תהליך היצירה והצפייה נובע פעמים רבות ממקום אישי ואינטואיטיבי. ההתבוננות העיקשת פנימה, מובילה להתבוננות החוצה, להרחבה של היריעה הפרטית אל מרחב רחב יותר של שיח ודיאלוג. (ראה שם)
ב. תהליך היצירה והצפייה נובע פעמים רבות ממקום חברתי ביקורתי. ההתבוננות העיקשת החוצה בסביבה, מובילה להתבוננות פנימה, לצמצום של היריעה החיצונית אל המרחב האישי והפרטי יותר של שיח ודיאלוג. (ראה שם)
הפסטיבל מזמין את היוצרים ואת הקהל להתבונן במתח בין הראיה הפרטית והאישית להתכתבויות ולהקשרים הרחבים יותר העוטפים אותנו. (ראה שם) יותר משלושים יוצרים ומופיעים יציגו וישוחחו שלושה ימים בכל החללים בתיאטרון. (ראה שם)

ראה שם 1: גיא אלחנן, יואב ביירך, שרון בלאנק, טליה הופמן, אנה ויילד, דורית ויסמן, ארי טפרברג, אריאל כהן, לי לוריין, יוני סילבר, שיקו סיני, עינת עמיר, שי פרסיל, אסנת קלנר, נעמה שנדר, רותי רייניך.

מפגש אוטוביוגרפי מאת ובביצוע ארי טפרברג ואנה ווילד - יצירת תיאטרון חפצים מוסיקלית, בה חפצים קטנים הם עולם רחב, אנקדוטות אישיות הן היסטוריה, והגזמות פרועות הן אמת לאמיתה. ארי ואנה נפגשו לראשונה ב2009 בירושלים. המפגש ביניהם הוביל לחברות אמיצה, והיה גם טריגר להשתלשלות מפתיעה של אסוציאציות תרבותיות ותקופתיות. השניים פורשים סיפורים ונתונים ביוגראפיים תוך שימוש באמצעים מגוונים ביניהם צעצועים, דגלים, פירות ועוד. העבודה נוצרה בבית הספר לתיאטרון חזותי.

נא לא לגעת בכלב - פרפורמנס לשתי דמויות וכלב מאת טליה הופמן - שלוש יחידות חיים חוזרות שוב ושוב על פעולה במרחב בו החזרה היא לאו דווקא הליכה אחורה. בהשתתפות: גיא אלחנן, טליה הופמן וביז'ו.

כוריאוגרפיה לצופה יחיד מאת עינת עמיר - "'אפקט הצופה' היא תופעה פסיכולוגית מוכרת‫ שניתן להדגימהבניסוי מבוקר. הפסיכולוגים הכניסו שחקן לתוך קבוצה של אנשים, וביקשו ממנו להתמוטט על הרצפה ולפרפר באופן משכנע. הם מדדו כמה זמן לוקח לקבוצה לסייע לו. השעון לא משקר: ככל שמספר האנשים בקבוצה היה גבוה יותר, לקח יותר זמן עד שנמצא מתנדב שיעזור".(מתוך המקרה המוזר של הגברת הרעילה, מאת רן לוי, 2009) כוריאוגרפיה לצופה יחיד תחקור תופעה זו ע"י הכנסת הקהל לניסוי מבוקר. בניסוי יתבקש הקהל להשיל את הפסיביות שלו כצופה ולתרום להצלחת המופע. משתתפים: רננה נוימן, שמוליק טוויג ערימת ילידים מאת נעמה שנדר המופע מתרחש במרחב הציבורי, כאשר הקהל יושב בתוך אולם נייד הפורץ מן התיאטרון וצופה אל הרחוב. לאורך המופע מסכים חוסמים וחושפים את המתרחש למול הקהל. צורת ההתבוננות במופע המתרחש ברחוב משתנה ומעלה שאלות לגבי מה שאנו רואים, במה אנו מתבוננים, וממה אנו בוחרים להתעלם. מופיעים יוצרים: רותי רייניך, יוני סילבר, שיקו סיני, שרון בלאנק, אסנת קלנר, אריאל כהן, יואב ביירך.