נובמבר 17, 22:17
פאאאק התקרה שלי נוזלת!!

נובמבר 20, 09:34
יעקב, נסיון ראשון, 9 בבוקר.

הלו, יעקב?
כן! הלו!
שומע, קיבלתי את הטלפון שלך מדליה, בעלת הדירה ביפו. היא אמרה שאתה עשית איטום שם פעם..
מי זה??
דורי. אני גר בדירה של דליה...
הלו! מי זה?
תשמע, אני..
הלו!! מי זה!? אני פה עומד על סולם לא שומע כלום. תתקשר אלי כשאני יורד בסדר?
מתי אתה יורד?
הלו!!! רגע, מי זה?

נובמבר 20, 10:29
יעקב, נסיון שני, 10 בבוקר
הלו, יעקב?
כן! הלו! מי זה!
דורי. מהדירה של דליה...ביפו...היא אמרה שהיא דיברה איתך..
כן! הלו! מה הבעיה?
הבעיה שהגג דולף.
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שהגג, דולף.
הגג דולף?
הגג דולף! נכנסים מים. המון מים.
נכנסים מים לדירה?
כן!
מאיפה?
מהגג!!!!!

טוב, אני צריך לבוא לבדוק את זה. תשיג את המפתח של הגג מהשכנה הזקנה בקומה שלך ותגיד לדליה שאני אבוא כשתזרח השמש.
אמר, וניתק.

אני באופן אישי חושב שמדובר במבחן כלשהו.


נובמבר 21, 13:19
הזקנה התקשרה היום בצהריים.
גם אצלי יש רטיבות. דיברת עם יעקב הזפת?
כן, עניתי. הוא אמר שהוא יבוא כשתזרח השמש.
יפה. ומפתח לגג יש לך?
טרם.
מפתח תקח מעוסא או ממוסא. עוסא בקומה ראשונה ליד המעלית ומוסא ממול.
עוסא ממול המעלית?
מוסא ממול. עוסא ליד. קומה ראשונה. תגיד אתה בערב בבית?
כן, מתישהו..
תוכל לעבור אצלי, אני צריכה להזיז משהו כבד.
בטח. אני אעבור קודם אצל מוסא.
עדיף עוסא, הוא התקין שם דוד בקיץ..
סגור.
יפה. יש לך את הטלפון שלי?
יש.
אז להתראות.
ביי.

בנימה אישית אני יכול לספר לכם שעוסא ומוסא נשמעים לי קצת מפוקפקים. אדיף אבדוק קודם אצל הרוסיה. אעדכן בהמשך.


נובמבר 22, 12:17
אתמול יצא שחזרתי מאוחר. בסביבות עשר. עמדתי כמה דקות לפני הדלת של עוסא וחכחתי בדעתי אם לדפוק או לא. היה נדמה לי ששמעתי רעשים אז החלטתי ללכת על זה. את הדלת פתח עלם ערבי צעיר. עיניו מזוגגות משהו. מאחוריו בקע אור אולטרה סגול ובכלל כל הסינרי הזה פתאום ממש הלחיץ אותי.

הי, אני דורי השכן מלמעלה... הגג שלי דולף...
הוא לא אמר כלום ואני התחלתי להרגיש את עצמי מגמגם עוד לפני שדיברתי.
יש לך אולי את המפתח לגג?
לא.
אתה עוסא?
מוסא.
אז מי זה עוסא?
מוסא הצביע על הדלת שלידו. לפתע הוא התקפל כאילו הוא קיבל צירים.
הכל בסדר??, נחרדתי.
כן. לא. אני לא מרגיש טוב.
אוקי. אני ממש ממש מצטער שהפרעתי לך.. אלך...
לפתע הוא התיישר. אתה רוצה להיכנס?
לא לא.. אני לא אפריע לך יותר.. לילה טוב שיהיה..

מוסא סגר את הדלת ואני הדלקתי את האור במדרגות שכבה בינתיים.
על הדלת של מוסא, באותיות קידוש לבנה, היה כתוב
الحريري أوس


נובמבר 24, 12:03
פוסט אורח - דניאלה פדרמן
עלילות דניאלה אצל דורי ביפו:

אתמול הייתי אצל דורי והזמנתי פיצה. אחרי שעה ורבע השליח הגיע (בכל זאת, יפו. לפחות הגיע). פתחתי לו את הדלת. מהמסדרון הציצה שכנתו הצעירה והכאילו בלונדינית של דורי, שבדיוק יצאה מדירתה. היא נעמדה מאחורי השליח בדלת הפתוחה, נתנה בי מבט נוקב ובחנה אותי מלמעלה למטה וחזור, ואז סיננה עם חיוך מעושה: "תמסרי לדורי ד"ש מהשכנה.. הכוסית". אני בתמורה, בהיתי בה בנימוס וחיכיתי שתלך. כמה דקות לאחר מכן וכנראה בלי שום קשר, הקפיץ אותנו רעש אדיר מהרחוב, שיכל לבשר רק על יריית אקדח או פיצוץ כלשהו (לאוטו שלום).
בי נשבעתי כי מהיום לא אפקפק עוד באמיתות סיפוריו של דורי על יפו ותושביה


נובמבר 25, 16:55
היום סופסוף פגשתי את החוליה החסרה בקומה. שמה סופיה, אישה כבת 70, שהחליטה לפני חודש לעזוב הכל ולנסוע לעד לשוויצריה וחזרה לכאן לפני יומיים. שפת אם - בולגרית. שפות נוספות - כולן לתוך אחת.
לאחר כמה ניסיונות התקשרות החדר המדרגות החשוך (היה קצר - טופל). סיפרתי לה מי אני, מאיפה אני, ועם מי אני גר.
לבד? היא אומרת, לבד זה הכי טוב. תראה אותי!
הבטנו אחד בשנייה ושחררנו אנחה בשפה אוניברסלית.

נובמבר 29, 15:53
היום בשבע בבוקר נזכרתי שלא עדכנתי אתכם מה עלה בגורלם של המפתח, עוסא ומוסא.
נזכרתי, כיוון שהיום בשבע בבוקר עוסא עמד בפתח הדירה שלי ודרש את המפתח שלקחתי ממנו ושכחתי להחזיר.
רק רגע, אמרתי לו, ותוך כדי שינה עליתי לגג כדי למצוא את המפתח. בחדר העבודה בגג עדיין שורר בלאגן ולא מצאתי בקלות. כשירדתי לבסוף בחזרה למטה הופתעתי מאוד (!) לראות את עוסא יושב בניחותא על הספה שלי ומעשן.

אהה.. הנה המפתח. כחכחתי.
תודה. יש מים אם אתה רוצה להכין לך קפה, ענה.


דצמבר 3, 14:03
התעוררתי אתמול בבוקר עם תחושה לא טובה. הסתובבתי קצת בבית ואז החלטתי לזרוק את הזבל. צעד אחד לתוך המסדרון הבנתי מה קורה. אני רוסה לבוא אליו, נשמעה לחישה. עומריקי!! אין טעם לסגור את הדלת, הוא קלט אותי. מצד שני, מה עכשיו... עומריקי זינק עלי מגרם המדרגות העליון, הטעה לכיוון שמאל ופרץ דוח לתוך הבית. לא לא לא, תפסתי את השמנמן וגררתי אותו לכיוון המעלית. הילד, חובב טכנולוגיה, הצליח לסחוב לי את הטלפון תוך כדי תנועה והנה הוא כבר מחייג בעצמו למועצת שלום הילד. שקית הזבל נפלה על הרצפה ואמא של עומריקי עומדת מאחורינו סופקת כפיה בסיפוק על האיחוד המרגש.

עומריקי, חמוד, אני צריך ללכת.
אבל אני דפקתי לך בדלת! ולא סמעת!
(האמת שכן שמעתי. כל יום, תשע בבוקר. סופש גם).
נכון, לא שמעתי כי אני ישן ו..
אתה כמו מבוגר שלא סומע, קבע עומריקי.
אמא של עומריקי הרימה אותו ונסוגה בחיוך לעבר הדירה שלהם.
תגיד שלום לדורי..
הילד נפנף בעליצות לשלום. ביי דורי!
ביי חמודי... בייי....
זהו. הדלת נסגרה, האור במדרגות כבה, אספתי את השקית ואפשר להמשיך כרגיל.
כאילו לא קרה כלום. רגע! פאק!!
הטלפון!

לעדכונים שוטפים מעלילות דורי ביפו אפשר (וכדאי) להציע לו חברות בפייסבוק:
http://www.facebook.com/profile.php?id=100003133793611