סיפורו של אתא אינו רק סיפור על אריגת בדים, אלא סיפור של אריגת חלומות: החלום על תעשייה עברית בישראל. אתא נחלמה בשבי ברוסיה במוחו של אריך מולר כחלום ציוני וסוציאליסטי בזמן מלחמת-העולם הראשונה, נולדה בארץ-ישראל המנדטורית, שגשגה בין מלחמת ששת-הימים  ומלחמת יום הכיפורים ומתה במדינת ישראל שרצתה להידמות לארצות-הברית ולאמץ כלכלה קפיטליסטית.

הצילומים הנדירים הם פרי עבודתה של מחלקת הצילום של המושבה האמריקנית (אמריקן קולוני), שהתבססה בירושלים לקראת ביקורו בארץ של קיסר גרמניה, וילהלם השני, בשנת 1898. המחלקה נודעה ברמתה הטכנית הגבוהה, בהיקף פעילותה ובהכרות הטובה של צלמיה, תושבי הארץ, את השטח והתושבים, שתרמה לריאליזם של התמונות. בצילומים רבים ניכר, שנעשה מאמץ לבחור ואף לביים סצֵנות "מקראיות" שידברו אל ליבם של הקונים: תיירים, עולי-רגל, חוקרים ועיתונאים. הצילומים מעידים גם על נטייתם של הצלמים הזרים לתעד בראייה רומנטית ואלגורית את התושבים הערבים בעיר, בכפר ובמאהלי הבדווים. אלה ייצגו, לדעתם, באופן אותנטי את הדמויות המקראיות, ושמרו במשך הדורות על אורחות החיים, האקזוטיים בעיניהם, שמזכירים התנ"ך והברית החדשה, כגון: חרישת השדה, טחינת דגן, שאיבת מים, דיג ועבודת הנגר.

הצילומים הינם צבעוניים למרות שבמקור צולמו בשחור–לבן. הצביעה המדויקת נעשתה בעיקר בידי אריק מטסון השבדי ואשתו האמריקנית אדית, שהועסקו במחלקת הצילום של האמריקן קולוני והתמחו בצביעה בעבודת-יד של צילומים ושקופיות זכוכית, כדי למשוך את לב הקונים. לעתים האיכות והדיוק כה גבוהים עד שקשה להאמין שלא היה זה במקורו צילום צבע.

מקור האוסף ב-1,200 שקופיות זכוכית צבועות, שנרכשו ממטסון בידי ארי שפילמן, תייר מהולנד, אשר הקרין אותן בפנס-קסם בהרצאות על ארץ הקודש שנשא בארצו. משפחתו תרמה את האוסף למוזיאון היהודי ההיסטורי באמסטרדם. מטסון עצמו מסר את האוסף השלם בשנת 1966 לספריית הקונגרס בארצות-הברית.

כ-100 הצילומים מציגים מבט מורכב ורב-פנים, המשקף התייחסות אל האחר והאקזוטי מנקודת מבט אירופית ואוריינטליסטית. מראשית דרכה של היצירה והאמנות בארץ בני העדה התימנית זכו ליחס מיוחד כמושאי היצירה בתחומים רבים: שירים, סיפורים, ציורים, הצגות תיאטרון, סרטים ותצלומים, שהופיעו בתחילה כאיורים קטנים המלווים טקסטים רחבי יריעה. לעומת זאת, התצלומים שנמצאו בארכיונים ציבוריים ובאוספים פרטיים ויוצגו בתערוכה לראשונה בהיקף כזה, חושפים תגליות רב שכבתיות המכילות את ההיסטוריה החזותית של העדה התימנית בארץ מראשיתה ועד קום המדינה ובמקביל פרק חשוב בהיסטוריה של צילום הסטילס בארץ.

התערוכה מביאה ממצאים ועדויות חזותיות השופכים אור על ההתפתחות הסגנונית של מדיום הצילום בארץ דרך צירו של נושא אחד- התימנים, כעדה העיקרית בסיפור חזותי זה, כאשר הרצף הצילומי המוצג נע על שלושה מישורי זמן מקבילים – זמנם של העם היהודי, הצלמים והמצולמים.

דיוקני התימנים (נערים וגברים ברובם) מובאים בתערוכה בהקשר ההיסטורי-צילומי – החל מהצילום הרומנטי המבוים בסטודיו ובחוץ ועד לצילום תיעודי/עיתונאי חופשי. הרצף הכרונולוגי של הדיוקן התימני עובר מתיעוד של אנשים שומרי מסורת, כאשר רובם בלבוש בגדי בד אתניים במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, דרך צילום של אנשים חילוניים בלבוש מערבי ועד קומפוזיציות צילומיות דרמטיות כשל אנשי ההתיישבות העובדת.

תיעוד הקהילה התימנית על-ידי צלמים נמשך גם לאחר קום המדינה ונעשה ברובו במבצע העלייה הגדול "על כנפי נשרים", במעברות של העליות הגדולות וכן במושבים המתפתחים של יוצאי תימן.

צילום: תלמוד תורה תימני, אפרים משה ליליין 1906-1918. אוסף המחלקה לצילום מוזיאון תל-אביב לאמנות

התערוכה מספקת מעין הצצה לסטודיו ולדרכי העבודה והחשיבה של צ'רקסקי ולוקשבסקי, שחוות את הציור מהתבוננות כחוויה מרתקת, אשר אינה מחליפה את העשייה בסטודיו אלא מעשירה אותה. העבודות המוצגות חושפות, מנקודות מבט שונות, את השינויים באופני ההתמודדות שלהן עם ציור. במרכז התערוכה עומדת השאלה הנצחית "איך לצייר?", שאלה שפתרונותיה האפשריים מנוסחים בגופי העבודות של כל אחת מן האמניות.

בעוד שבעבר הקונספט הכתיב את הסגנון הציורי של השתיים, בתערוכה הנוכחית מגוון השפות הציוריות משקף חיפוש אחר שפה שהיא רלוונטית לדימוי קונקרטי ומשתנה בהתאם אליו. העבודות מראות מיומנות של ציור שמפשטת את המציאות במטרה לייצר כוח הבעה מקסימאלי במינימום אמצעים. הפשטות הסגנונית של העבודות בתערוכה הופכת למעין החלטה קונספטואלית, אופציה ישראלית של ציור מודרניסטי.

עבודותיו של ואכד נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים חשובים: מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק, מוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הקווינסלאנד באוסטרליה, אוסף שארג'ה לאמנות, ואוסף ברג'יל באיחוד האמירויות הערביות, אוסף לואי ויטון לאמנות בפריס ואחרים.

העבודות הכלולות בתערוכה ""ZANGA ZANGA חולקות תמות מקבילות - ייצוגים של רגעי נפילה, רוחות רפאים, הכלאות, תהליכיוּת, חזרתיוּת, מעברים בין שפות - תוך עיסוק בשיחזור של אירועים פוליטיים איקונוגרפים שחלקם התרחשו בעולם הערבי בשנה החולפת.

התערוכה תכלול את הפרויקטים הבאים:

1. Contribute a Better Translation, 2011

2. Beace Brocess, 2010

3. You Are My Life, 2011

4. Paradise Square, 2011

5. The Battle of the Camel, 2011

6. To Be Continued..., 2009

7. Away From You, 2011